מדהים כמה קל לנו להתמקד במה שאין.
במה שלא עובד
במה שעוד לא השגנו
במה שאנחנו לא.
כל כך קל, שאנחנו לא שמים לב איך המחשבות זולגות לשם…
תחשבו כמה כסף מגלגלת תעשיית החשיבה החיובית. ספרים, סדנאות, מדיטציות… אף אחד לא משלם כדי ללמוד את תחושת הפספוס, ההחמצה, חוסר המרוצות. את זה יש לנו בשפע, תודה.
כל כך בשפע, שזה כבר הפך לסוג של התמכרות. כמו החיטוט בפצע קטן, מציק, והיד חוזרת לגרד שוב ושוב, למרות שמכאיב…
למה התמכרות? כי זה הכי קל. המוח האנושי הרי מתוכנת לחפש מה לא בסדר, עוד מימי הנמרים בג'ונגל. והחברה המודרנית התחרותית, המקדשת הצלחה ומצטלמת כל כך יפה (נכון בפייסבוק ובאינסטוש תמיד הפרופיל של השכנה ירוק יותר?) מציבה רף כל כך גבוה, שבמקום לחשוב שמשהו לא בסדר עם הרף, אנחנו מחפשים מה לא בסדר איתנו.
התמכרות, כי זה ממלא את הראש. זה מעסיק. זה כמעט נעים. כמו הגירוד בפצע.
תחשבו על המוח שלנו כעל דלי. במה אנחנו בוחרים למלא אותו?
אז החדשות הרעות הן – שרוב הזמן אנחנו לא בוחרים. המחשבות השליליות פשוט מטפטפות פנימה וממלאות אותו, בלי לשאול אותנו.
החדשות הטובות הן – שמדי פעם אפשר לעצור, במודע, ולשאול:
רגע, במה מילאתי עכשיו את הדלי המהמם שלי???
במי ביצה עכורים, או בנצנצים?
