אבל רגע הקדמה –
הרבה אני מתלבטת בשאלה עד כמה "לשחרר" את עניין השימוש במסך אצל הבן שלי (תכף 12), והאם ועד כמה להגביל. אני מכירה את הגישה שאומרת שאלה ילדי העידן החדש, הם נולדו לטכנולוגיה, ולאפשר להם כמה שהם רוצים כי זה הדיוק שלהם. זה מה שהם באו לעשות פה.
אני מכירה גם את הגישה שאומרת שזוהי התמכרות כמו כל התמכרות, ולהגביל ולמגר.
כשאני מסתכלת על הבן שלי, אני רואה מצד אחד את היכולות הטכנולוגיות האדירות שהוא מפתח, וגם את השמחה וההתלהבות, בעיקר מהמשחק (הלא הוא פורטנייט) ויחד עם זה אני רואה את ההימנעות מדברים אחרים, את העייפות, את הכווץ, שכשהוא נפתח – מגיעה המון שמחה מסוג אחר.
אז שאלתי.
הערה: השאלות שלי מופיעות בסוגריים.
"השקיטו כל מחשבה.
הרי דבר זה לא ניתן. לא באמת. בנסותכם לעשות כן עולות אותן מחשבות והינן כברקים המבזיקים בתודעתכם וחולפים במהירות האור.
לא באמת ניתן
ולא באמת נידרש.
המוח האנושי תוכנת על מנת לחשוב. וקולטני האוויר אצלכם רגישים פי כמה בתקופה זו ווודאי בתקופות שיבואו אחריה. אחריכם.
והנה אותם ילדים שאצלכם, מוחם לא נרגע לרגע. ואותו מוח מהיר בהרבה מאותו הגוף אשר אינו עומד בקצב ולכן אותה משיכה למסכים ואותו טשטוש חושים המורגש מאותו מסך כוון שהצורך באותו גרוי אווירי קיים ומתקשה לבוא על סיפוקו ביום יום.
(מסכים זה אוויר?)
המדיה הינה אוויר. הקפיצה ממדיה זו או אחרת כשהעיניים (אש) מחפשות את הגרויים וקיימת התרגשות והתלהבות מאותו הקצב המזפזפ.
(אז מה עושים? הם לא יכולים לספק את הצורך (באוויר) במשחקי חשיבה? בכתיבה? במחשבות?)
הקצב הוא שקובע. נדרש להם אותו קצב מהיר שאתם אינכם יכולים להבינו.
משחק חשיבה הינו איטי, מחושב, אולם אלה מחפשים את הריגוש המהיר. אותה אש המחוברת לאותו אוויר ולא ניתן להפרידה. לכן אתם מזהים אותה משיכה (למסכים) אשר אתם מכנים "התמכרות".
(זו לא התמכרות?)
זהו עדכון המוח לאותו קצב משתנה, לאותו אש אוויר הנמצא במתנדים שאינם מוכרים לכם. זוהי תקופה והיא *תחלוף*.
(תחלוף?)
העדכון ייעשה ואותם ילדים יירגעו.
(אבל אני רואה מה זה עושה לו. הוא מותש)
ודאי. המוח האנושי אינו מתורגל בריצה בספרינטים באופן שמתרחש באותם משחקים/סרטונים. לכן המותשות.
ולכן נדרשים הגבולות. אולם אין זו התמכרות, זוהי התעדכנות. של דור שלם אשר נמצא בתפר בין האוויר הידוע לכם לבין אותו אוויר חדש.
אותם תינוקות אשר יוולדו לאחר 2020 יידרשו פחות לאותו כוונון ואותה הנעה המבוססת על הזיפזופ החיצוני.
(אז מה לעשות? לאפשר בלי סוף?)
כלל לא. נדרשים אותם גבולות על מנת לאפשר מנוחה לאותו המוח. ונדרשות יכולות נוספות אשר עליהן להתפתח במקביל. (חיזוק הגוף, יכולות רגשיות וחברתיות).
(אז מה קורה עם אותם בני נוער שיושבים שעות על המסך? היוטיוברים שמשחקים המון שעות ביום? הם לא מפתחים את היכולות האחרות?)
אותם סוכני השינוי לקחו על עצמם תפקיד להביא אותה אנרגיה אל העולם, והמחיר אכן קיים. קיים מחיר כבד אולם הם נדרשו לשלמו והם מוכנים לכך.
(אז מה יהיה עליהם?)
יהיה אשר תוכנן והם כאן לשם המטרה אותה הם מבצעים, ביסודיות, יש לומר.
(ומה עם הילדים היותר צעירים? כמו הבן שלי? הם מחפשים את המסך כל הזמן…)
זהו אותו כיוונון, ולהוציא את אותה מילה "התמכרות" יקל עלייך ועל הורים נוספים.
נדרשת להם היכולת לתרגל את אותו אוויר מהיר ומצית (אש) ונדרשת לגופם היכולת להכיל זאת. ללא רגשי אשמה וללא פיתוח זהות "לא בסדר".
לאפשר בגבולות ולאפשר פיתוח אותן יכולות נוספות אשר דובר בהן (פיזית, רגשית, חברתית).
(למה זה בעיקר בנים?)
כוון שהם מובילי השינוי הטכנולוגי, בעוד נשים יובילו בעיקר את השינוי החברתי.
הסירו (ואנו נאמר – הסירי) אותו כובד רגשי המקושר לאותם מסכים
והבינו כי זהו שלב בהתפתחות המוח האנושי, ויוקל לכם.
(תודה).
