זה לא קורה מספיק מהר!!!

איך תדעי, אם קורס/סדנה/פרויקט שלך שלא נפתחים, יש בהם משהו לא מדויק, או שזה רק חלק מלמידת האדמה שלך כאן?
כל אחת מאיתנו שמתחילה להוציא עצמה לאור באופן עצמאי, מכירה את זה: יש לך רעיונות מדהימים, בשורה חדשה להביא לעולם, טכניקה מהממת שפיתחת, יצירה שבוערת בך, וכו'.
וברור לנו (וזה באמת נכון) שכדאי שכמה שיותר אנשים ייחשפו לדבר המדהים הזה.

אז האש קיימת – הרצון, המוטיבציה, ההתלהבות, פריצת הדרך, החדשנות…
וגם האוויר קיים – את יודעת מה את עושה, בראש שלך (וגם על הנייר) הכל מאורגן ומסודר, את בתקשורת על זה עם העולם, ואפילו למדת להכין פליירים משובבי עיניים.
והמים? בטח יש מים. את שמחה, את נרגשת, את עובדת על הפחדים שלך, את מייצרת שיתופי פעולה ואת נהנית מהתהליך.

ואז…
ואז את נכנסת ל Hold. את בשיחה ממתינה.
כי האדמה – בוששה לבוא… זה אומנם קורה, אבל לא בקצב שרצית, בעוצמה שדמיינת, בקלות שחלמת.
וזה שלב קשה. כי בשלב הזה עולים הספקות:
האם זה מספיק טוב? (גירסה יותר מעודנת של – "אני לא מספיק טובה"), מה לא עשיתי בסדר וכו' וכו'.

אבל זה גם שלב מתנה.
כי אם את מצליחה לנטרל את הספקות, ולשאול את עצמך בלי כל הרגשי (יעני בלי שתי הדוגמאות שלעיל) אלא בודקת באמת – האם יש לי כאן משהו נוסף לדייק בתהליך? את יכולה להרוויח המון. ואיזה יופי שנתקעת לרגע.
אולי זה לא קורה, כי באמת יש משהו שאת צריכה להבין, (והבדיקה השקטה ונטולת ההאשמות תאפשר לך להבין אותו) ולהתבונן שוב על מאזן היסודות ועל היישום שלהם,
אבל אולי זה לא קורה כי זה רק הקצב של האדמה…
כי האדמה, יש לה את הקצב שלה.
ואם את אחת מאלה שהאש – אויר חזקים אצלן, האדמה היא חלק ממה שבאת ללמוד כאן….
הסבלנות, ההתמדה, הקצב האיטי, תהליכים שלוקחים זמן…
(איכס נו, כל המילים האלה שאת לא סובלת)
לפעמים זה כל העניין. ואז… רק לנשום, לקחת אויר, ולהמשיך.